מעצרים

החוק בישראל מכיר במספר סוגים של מעצר: מעצר ימים לצורכי חקירה, מעצר עד תום ההליכים ומעצר מנהלי. כוונת המעצר הינה למנוע מאדם את חירות והיות ויש אינטרס חשוב יותר שגובר על זכות היסוד של כל אדם במדינה דמוקרטית והיא זכות החירות. לאור העובדה שמדובר בזכויות יסוד המתנגשות אחת עם השניה ויש צורך לבכר את האחת על השניה, יש חשיבות מכרעת לעיון ובחינה מעמיקה של כל צעד וצעד על ידי בית המשפט וזאת על מנת לבחון האם פעולת הרשות הינה כדין ונזקקת עד כדי פגיעה בזכות יסוד בסיסית.

מעצר ימים

מעצר ימים הוא מעצר של אדם המוגדר כ-״חשוד״, המבוצע לצרכי חקירה, בטרם הוגש כתב אישום. זהו אחד הכלים העומדים לרשות המשטרה על מנת לחקור מבלי שהחשוד יוכל לשבש הליכי משפט, או לאיין את מסוכנותו של אותו חשוד בין אם לאדם ספציפי ובין אם לחברה כולה.

עילה נוספת למעצר ימים היא על מנת לאפשר תרגילי חקירה שלא ניתן לעשות כאשר החשוד משוחרר (לדוגמא מדובבים). היחידה החוקרת יכולה לבקש את מעצרו של החשוד לעד 30 ימי מעצר שלאחריהם – על מנת להמשיך לעוצרו ללא כתב אישום – עליהם לקבל את אישור פרקליט המדינה.

כאשר אדם נעצר על ידי המשטרה, בסמכותה להחזיקו 24 שעות בלבד שלאחריהם עליה להביאו בפני שופט ולבקש את המשך מעצרו כתוצאה מהעילות שצוינו לעיל. במהלך הדיון מציגה המשטרה לעיון בית המשפט את חומר החקירה ואם קיים מידע מודיעיני כמו גם את רשימת הפעולות שהיא מבקשת לבצע ומהוות את העילה להגשת הבקשה להארכת המעצר.

בזמן מעצר ימים זכאי החשוד להיפגש עם עורך דינו על מנת שיוכל לייצגו נאמנה בפני המשטרה ובית המשפט.

מעצר עד תום ההליכים

עם סיום החקירה והגשת כתב אישום יכולה המשטרה להגיש בקשה למעצר עד תום ההליכים. מדובר בהליך המשך להליך מעצר הימים אולם התנאים למעצרו של אדם לאחר הגשת כתב האישום שונים מהליך המעצר ימים. בהליך זה על יחידת התביעות/פרקליטות להציג לבית המשפט ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנאשם ועילת מעצר.

זהו הליך המתקיים עם תחילתו של ההליך הפלילי ולאחר הגשת כתב האישום ועוד בטרם הוכחה אשמתו של הנאשם. על התביעה/פרקליטות להציג לבית המשפט את הראיות שאם יוכחו, בגינן, יורשע הנאשם בעבירות שמיוחסות לו.

מעבר לכך, על התביעה/פרקליטות להציג את עילת המעצר המיוחסת לנאשם שכן לא בכל העבירות מתקיימת עילת מעצר (שיבוש, מסוכנות וכדומה). לאחר שהוצגו הראיות לכאורה והוצגה עילת המעצר וככל ובית המשפט התרשם שהן מתקיימות, על בית המשפט לבחון האם אין אפשרות יותר קלה ממעצרו של הנאשם.

על בית המשפט לבחון האם ניתן לעצור את הנאשם באיזוק אלקטרוני או בחלופת מעצר. שני אלה פוגעים בחירותו של אדם בצורה פחותה ועדיפים על מעצרו מאחורי סורג ובריח.

חלופת מעצר​

המעצר כשלעצמו, אינו משמש על חשבון העונש ומגיע בשלב בו מתנהל המשפט. היות וקמה לנאשם חזקת החפות, השאיפה היא לפגוע כמה שפחות בחירותו של הנאשם.

קיימות שתי אפשרויות: איזוק אלקטרוני או מעצר בית.

איזוק אלקטרוני הינו מעצר של ממש (למעט חישוב הימים) אבל מתקיים לא בבית הסוהר אלא בחלופת מעצר, כאשר האחראיים על אותו נאשם הם שירות בתי הסוהר, הנאשם מוגדר כעצור וחלים עליו התנאים שחלים על כל עצור.
מעצר בית הינו הלכה למעשה שחרור ממעצר והשמת החשוד בחלופה בפיקוח של לפחות שני אנשים שמוכנים לפקח עליו, לחתום עליו ערבות ולוודא שהוא לא מפר את הוראות בית המשפט.

נאשם המצוי בחלופת מעצר יחולו עליו תנאים אשר יקבעו על ידי בית המשפט.

מעצר מנהלי

מעצר מנהלי הינה סמכות שנתונה לשר הביטחון למעצרו של אדם לתקופה שלא תעלה על 6 חודשים כל פעם וזאת ללא כל הליך משפטי מתנהל או האשמה ספציפית על ביצוע עבירה. מעצר מנהלי, מעצם הגדרתו, הוא כליאה של אדם ללא משפט, בטענה שבכוונתו לעבור על החוק בעתיד, מבלי שביצע עדיין עבירה כלשהי. כיוון שמדובר כביכול בצעד מניעתי, הוא אינו מוגבל בזמן והשר יכול להאריך את התקופה כל פעם ב-6 חודשים נוספים. הסמכות ניתנה לשר בהתאם לחוק סמכויות שעת חרום (מעצרים) תשל"ט 1979 ובמסגרתה הוא יכול להורות כי אדם ספציפי מהווה איום על הציבור ולכן יש לעצור אותו וזאת היות ולא ניתן לאיין את המסוכנות שלו בדרך אחרת למעט מעצר. באם נעצר אדם במעצר מנהלי, הוא יובא לבית המשפט המחוזי שם יוחלט באם אכן יש סיבה אמיתית להחיל את הצו או יורה בית המשפט על ביטולו.

זקוקים לסיוע בתחום מעצרים?