דיני משפחה וגירושין
כאשר בני זוג מבקשים לפרק את חייהם המשותפים ואינם מצליחים להגיע להסכמות,
הם יזדקקו להכרעה של בית המשפט שיסדיר את היפרדותם ואת הסוגיות המשפטיות השונות הנדרשות להכרעה.
בין הסוגיות להכרעה יכללו מתן הגט, חלוקת רכוש, הסדרת זמני השהות וקביעת תשלום מזונות הילדים. סוגיות אלה ידונו בערכאות המשפטיות בשלבים שונים.
ישנם שתי ערכאות משפטיות: בית הדין האזרחי (לענייני משפחה) ובית הדין הרבני.
נהוג כי המוסד הראשון אליו מובאת התביעה הוא שידון בה ובני הזוג מבקשים למהר ולהגיש את התביעה במוסד שלטעמם ייטיב עמם.
בעבר היה נהוג לחשוב שבית הדין הרבני מיטיב עם הגברים ואילו בית המשפט לענייני משפחה מיטיב עם הנשים.
הנחה זו אינה נכונה ולכל הליך גירושין יכולים להיות יתרונות וחסרונות בכל ערכאה שאליה יוגשו התביעות
יישוב סכסוך
השלב הראשון בכל הליך גירושין הוא פתיחת הליך יישוב סכסוך שבו יתבצע דיאלוג מול עובד/ת סוציאלי/ת שיקשיב לצדדים וינסה להציע פתרונות מוסכמים על שני בני הזוג על מנת למנוע פניה לערכאות השיפוטיות שיחסכו לכולם זמן, כסף ועוגמת נפש. מהרגע שהוגשה הבקשה ליישוב סכסוך, תחול תקופה בת 60 יום של עיכוב הליכים שבמהלכה אף אחד מבני הזוג אינם יכולים להגיש כל תביעה על מנת למנוע פעולות חד צדדיות על ידי מי מהם.
במקרים של סעדים דחופים הנוגעים לילדים או לפן הכלכלי, ניתן לבקש מבית המשפט ״סעד זמני״ שינתן עד לסיום ההליך.
הסדר איזון משאבים
כל נכסים שנצברו במהלך חיי הנישואין של בני זוג או במהלך חייהם של זוגות אשר יש להם מעמד של ידועים בציבור אמורים להתחלק בין הצדדים בחלקים שווים למעט ירושות ומתנות שלא עורבבו בסל המשותף, כלומר שנשמרו בחשבונות נפרדים ולא היתה כוונה לשתף את הצד השני בהם. ישנם נכסים שלא ניתן לאזן אותם בין הצדדים לדוגמא כספים שחל עליהם הסכם ממון, כספי גמלה מביטוח לאומי, כספי פיצוים וכדומה.
איזון משאבים כוונתו לבחון את כלל המשאבים הפיננסים ברי האיזון של הצדדים ולחלק אותם בין השניים בתקופה הרלוונטית לחיי השיתוף ביניהם בחלקים שווים וזאת למעט מקרים חריגים בהם בית המשפט מחליט שיש לחלק בצורה לא שוויונית. מקרים אלה הינם חריגים ונובעים בעיקר עקב מצבי קיצון של הכנסות לא מדווחות, הפרשי השתכרות באופן חריג מאוד, אלימות פיזית וכלכלית, שימוש בכספי הצדדים למטרה לא חוקית ללא ידיעת הצד השני וכדומה.
פירוק שיתוף
יש נכסים שלא ניתן לחלק בין הצדדים פיזית, מתכוון בעיקר לנכס מקרקעין. במקרה כזה שלא ניתן לחלק את הנכס, החוק מורה על פירוק השיתוף על ידי מכירה לאחד הצדדים או לצד ג' המעוניין. לא תמיד הפירוק נעשה בהסכמת הצדדים ולעיתים מקשיח צד אחד עמדה ולא מעוניין לשתף פעולה בפירוק שאז יש לפנות לבית המשפט אשר יורה על פירוק שיתוף בדירת המגורים וזאת ללא יכולת של צד להתנגד ולמנוע את הפירוק.
הצדדים יכולים לנסות למכור את הדירה בעצמם ואולם ככל ולא יעלה בידם לעשות כן ימנה בית המשפט כונס נכסים אשר ימכור את הדירה למרבה במחיר וזאת באישורו של בית המשפט למכירה.
הסדרי שהות
הסדרי שהות הינו מונח שהחליף את המונח משמורת הילדים. מדובר בחלוקת הזמן בין ההורים והאחריות ההורית על הילדים. ככלל יכולים הצדדים להגיע להסכמה אודות זמני השהות של כל הורה עם הילדים המשותפים ואולם ככל ואין הסכמה יש צורך בהכרעת בית המשפט אשר יעזר ככל שיצטרך בשירותי הרווחה על מנת לקבוע מהם הזמנים הנכונים ביותר לילדים כאשר מה שיעמוד מול עיני בית המשפט הינה טובות הילדים בלבד והיכולת של ההורים להיות אחראים לילדיהם.
מזונות
תביעת מזונות הינה קביעה של בית המשפט מה צריך צד א' לשלם לצד ב' בהתאם לזמני השהות בעבור הוצאות הילדים, תנאי המחייה שלהם וכדומה. החובה לשלם מזונות, לאחר פסיקת בית המשפט העליון ב-919, מתחלקת לשני חלקים עיקריים לפני גיל 6 ולאחר גיל 6 ועד לגיל 18. עד לגיל 6 החובה לזון את הילדים, אצל בני זוג יהודים, חלה כמעט כולה על האב כאשר יש התייחסות לזמני השהות ולהוצאות השונות של הילדים. ואולם לאחר גיל 6 יש להתייחס גם להבדלי השכר בין ההורים, שמני השהות וכדומה. יוצא מהאמור לעיל שנושא המזונות אינו חד וחלק כמו בעבר וכיום יש להוכיח נתונים כלכליים, יכולת השתכרות לא רק של האב כי אם של שני הצדדים גם יחד.
אומנם אין מדובר בנוסחה מתמטית בה נוקט בית המשפט ואולם כיום יש למספרים כוח וליכולת ההשתכרות (לא השתכרות בפועל) יש בה להשפיע על קביעת המזונות שישלם צד אחד למשנהו.
